עמי ברן, שמנהיג כיום את הענף כיור האיגוד, היה בכלל חניך של אמנון בהטלת כידון, תחום נוסף אותו טיפח גור, בין היתר כמאמנו של שיאן ישראל ודים בביקין האולימפי. ברן, שהגיע להיות אלוף ישראל, מספר: "מגיל 16 גדלתי אצלו והייתי בן בית כמו משפחה אצל אמנון. הוא השפיע עלי המון. דאג לספורטאים שלו כמו אבא. ידע לעודד גם כשלא הלך ולא נתן לך אף פעם את התחושה שאתה לא יכול להיות אלוף. תחושה שאתה מיוחד. שמחתי לראות אותו מגיע לאליפות אירופה (20-) הקיץ בירושלים, גאה בנו ובכל אלה שהצמיח. אגב עד ימיו האחרונים אי אפשר היה ללחוץ לו את היד כי הוא היה מועך לך את כף היד עם העוצמה שלו".

כפר הנוער בן שמן, אתלטי הסימטה, הוועד האולימפי ומשרד הספורט, מכבי תל אביב, מכון ווינגייט והיחידה לספורט הישגי, כל אלה ועוד, וסליחה אם שכחנו את כולם, אחראים להצלחות המרתוניסטים, ויור האיגוד עמי ברן נותן קרדיט גם למאמנים כרפי וישניצר ז"ל ויחיעם סקיטל יבל"א לצד ההסבר על ייחודו של אמנון גור.

ברן: "אמנון האמין ודחף בעיקר את בני העדה האתיופית לצד עבודתו עם משרד החינוך ומשרד הקליטה. לא היה לו קל עם המלחמות בגופים השונים כדי להשיג תקציב ותנאים לרצים. הוא התרוצץ יום ולילה בין ח"כים לפקידים על מנת שאתלטים יוכלו לחיות. הוא לא ויתר על הרעיון לגדל דורות של ילדים אתיופים שגדלו בארץ והדברים התקדמו עד שנופצה תקרת הזכוכית. על זה חשב מבוקר עד לילה ועל זה הוא בטח גם חלם בלילה. ממנו אני לוקח את האמונה ומבקש מהאנשים אצלנו אמונה כזאת שאפשר".