בלוג
התחיל בזהבה. ייגמר בזהב?
זמן מצוין להזכר בריצת המרתון הראשונה אי פעם של ישראלית, זהבה שמואלי, שבכלל תכננה לרוץ במרתון טבריה 1977 רק 25 קמ אבל מצאה עצמה חוצה את קו הסיום. אקטואלי גם מפני שלא ברור בישראל של היום מיהי שפחה ומיהי בת מלך, וגם כי מלכת הספורט נמצאת ערב אליפות העולם בבודפסט עם מועמדת ישראלית למדליה, לונה צ'מטאי סלפטר, ובכלל, הנוכחות הישראלית המשמעותית בתחרויות האתלטיקה הגדולות היא בעיקר על הכביש ופחות באצטדיון. זהבה, בת למשפחה מסורתית, מושבניקית, שברה כבר בשנות השבעים את כל הסטיגמות וחגגה את ניצחון ספורט הנשים הישראלי עם הופעה היסטורית במשחקים האולימפיים לוס אנג'לס 1984
זהבה, כיום מנהלת מחלקת האתלטיקה במועדון הספורט העירוני של עיר מגוריה, רמת השרון, ומאמנת את רצי רמת השרון, משחזרת את היום האחרון של שנת 1977 (31 בדצמבר) אי שם ליד הכנרת: "לידי רץ גרמני נחמד ודברנו כל הדרך. הוא סיפר לי שגם הוא, כמוני, מתכנן לפרוש בקילומטר ה-25. עד אותו יום הייתי מצטיינת ב-1500 ו-3000 מטר, ומדי פעם רצתי 10 קמ בתחרויות ו-20-25 קמ באימונים. הייתי מהירה ב-10 קמ אותו עברתי בפחות מ-35 דקות אבל מרתון היה נראה לי רחוק מאוד".
אז איך את פתאום מסיימת 42 קמ ועוד 195 מטר?
"אחרי 25 קמ הרגשתי טוב ואמרתי לעצמי נמשיך עד 30 מה כבר יכול להיות. הגיע 30 ואני רואה שאני בסדר אז אני אומרת נעשה 35. פתאום אני רואה שאני עוקפת את לא פחות מאשר יובל וישניצר (מגדולי הרצים של ישראל במרחקים בינוניים נ.ש.) ואני טסה קדימה עד הסיום בעין גב".
3.02 שעות לקח כל הסיפור הלא צפוי הזה כשגם אחותה של זהבה, מזל שלום, מסיימת את המרתון אחרי 3.48 שעות. היסטוריה בספורט הנשים כחול-לבן.
זהבה: "אני מסיימת ורואה את כולם זרוקים, בקושי נושמים ומתפלאים לראות אותי לידם. בסך הכל היה לי נחמד. אני זוקפת את ההישג למהירות שהיתה לי ברגליים ולמאמן שלי איליה בר זאב שגילה אותי כבר בתיכון באר טוביה ומאז אימן אותי ודחף אותי להישגים. אמרו לי שזו תוצאה בקנה מידה עולמי והזמינו אותי לרוץ בגרמניה".
זהבה כבר היתה אז אם לשני ילדים, אבל בלי קשר, היא היתה ראשונית בתחום גברי כמעט לחלוטין, מבית שומר מסורת של עולי עירק בכפר בית עזרא שליד אשקלון, והיא צלחה סטריאטיפים וקשיים בדרך אל דפי ההיסטוריה.
"כשהייתי ילדה רצתי כל הזמן במושב. רצתי לצרכניה להביא ביצים וחלב תמורת ארטיק לימון. למזלי אבא אוהד הפועל אשקלון בכדורגל אז הוא אהב ספורט וכשהוא ראה שאני חוזרת הביתה עם גביעים ומדליות ממירוצים, הוא היה מרוצה. ההורים שלי גם ראו שבזכות הריצה אני יוצאת מהמסגרת הקטנה של המושב בפריפריה ורואה עולם אז הם הבינו שהספורט הוא משהו טוב".
ועדיין, גם מחוץ לבית לא היה מובן מאליו לראות אשה רצה. זהבה: "ישראל היא מדינה שמרנית מאוד. לראות אמא לשניים רצה, זה לא נתפש אצל הרבה אנשים בזמנו. לא היתה לי בכלל מישהי כמודל, דגם כלשהו. כולן כאן בישראל צריכות להיות מורות או גננות. בטח לא ספורטאיות. בזמנו כשגרתי ברמת גן, כשאחותי מזל הגיעה לבקר, היינו רצות בלילה לכוון פארק הירקון כדי שלא יראו אותנו ויגידו אלה משוגעות".
כעבור שנים מצאה זהבה את עצמה רצה במרתונים היוקרתיים של לונדון וניו יורק ואף עוברת את הקריטריון האולימפי ללוס אנג'לס 84, שעמד על 2.45 שעות. "לא האמינו שאעמוד בזה. אמרו לי שאני כבר מבוגרת אבל הרגשתי צעירה למרות שביטלו אותי. סיימתי את מרתון לונדון אחרי 2.40 שעות".
