"אני וורקהוליק. אתלטיקה היא התשוקה שלי והאובססיה שלי מרגע שאני פוקח עיניים בבוקר ועד שאני הולך לישון בלילה" מסביר יגאל לב איך הוא מצליח לנהל קליניקת בוטיק לשיקום פציעות ספורט ואורטופדיה,
להוביל קבוצת ריצה חובבנית – מקצוענית, לעבוד כמטפל בספורטאים, לאמן כמה מרצות העתיד של האתלטיקה הישראלית, לסייע באימון ובטיפול בכמה מאתלטי הצמרת שלנו ובראשם, לונה צ'מטאי סלפטר, ובנוסף, לתחזק את דף הפייסבוק הכי חם ועדכני "אתלטיקה עכשו" שם לא מפספסים אף תוצאה, אף שיא ואף ידיעה, בארץ ובעולם, ובעיקר מפרגנים לאתלטי הכחול – לבן שלנו.
"אני עובד קשה אבל לא מרגיש שאני עובד אלא חי את החלום שלי. זכיתי. את הדף אני מפעיל כדי לסייע לענף, לתת במה לספורטאים ובכך גם רכשתי לעצמי כלים וידע בפרסום ושיווק, כשכיום, זה חלק בלתי נפרד ממעטפת של ספורטאי. כך למשל משיגים ספונסרים".
יגאל בן 38, תלאביבי מאז ומתמיד, חובב ריצה מגיל צעיר שהיה חשוב לו יותר לשרת ביחידה קרבית וכך הגיע להיות לוחם ב'דבדבן', מימש חלום אחד אבל זכה גם לממש חלום נוסף כי שם פגש את דן סלפטר, קצין דבדבן שלימים יהיה הבעל והמאמן של לונה סלפטר, היהלום שבכתר האתלטיקה הישראלית בימינו.
"דן, בן גילי, משך אותי לספורט. התמכרתי לריצה, סיימתי מרתונים, התאמנתי גם אצל חיים מלכא והייתי אתלט פעיל להנאתי ברמה טובה יחסית לחובבן".
2.36 שעות מרתון, 33 דקות 10 קמ, 15.45 דקות 5 קמ, אלה שיאיו הנאים של יגאל, שבמקביל סיים תואר ראשון בספורטתראפיה וכיום משלים תואר שני במדעי הספורט במחלקה לפיזיותראפיה שבאריאל וזאת בנוסף לקורסים נוספים ומגוונים שסיים בתחום הכושר הגופני.
כבר לפני כעשור הוא התחיל לאמן רצי פנאי, חובבים, הקים מועדון ריצה, ולפני חמש שנים ייסד מסגרת הישגית לנשים בלבד בריצות למרחקים בינויים וארוכים. "דן סלפטר סחף אותי לזה לאחר שהתחלתי לעזור לו באימון. נוצר צורך להכשיר דור עתיד ונעניתי לאתגר. גייסתי בנות, בעיקר ממכבי תל אביב אבל גם ממועדונים אחרים".
לאחרונה אנחנו נתקלים יותר ויותר בפרי התוצרת של הפרויקט הזה. בין השמות הבולטים ניתן למצוא את הלה עזרן, שממש החודש קבעה שיא לאומי בריצת 10 קמ מתחת גיל 20, נעמי בן דוד, שיאנית אותו מרחק מתחת גיל 18 ואלופת ישראל בריצת 3000 מטר בקטגוריה זו, וכן רוני בן חמו, חיילת עם גרף שיפור מתמיד במרחקים הבינוניים והארוכים, שמתברגת במקומות הראשונים בתחרויות השונות.
"הלה, שהיתה בעבר בטריאתלון, היא הטובה לגילה בארץ כיום. כבר באימון הראשון שלה אצלי אמרתי לה שהיא תהיה אחת הטובות במדינה. ראיתי ילדה מוכשרת שרדפה אחרי בריצה על הדשא עם לוחמנות ונחישות נדירה. רוני, אם תתמיד, תגיע לרמה בינלאומית. אשמח אם עוד בנות יבואו לענף. בכללי יש פחות בנות ספורטאיות כשבישראל יש גם את העניין הדתי המסורתי בנוסף לסיבות נוספות שמרחיקות בנות מספורט. אישית אני אוהב לעבוד עם אתלטיות. יש באימון נשים משהו מאתגר פיזיולוגית ופסיכולוגית, ובעוד שאצל הגברים יש יותר אגו הרי שהנשים מכילות יותר ומכבדות יותר".
יגאל עובד מאז 2010 כמעסה בנבחרת האתלטיקה הלאומית ובוועד האולימפי של ישראל, אבל כיום מתרכז יותר בשיקום אתלטים אחרי פציעה. מספר רב של ספורטאים ידועים עברו אצלו בקליניקה, אבל בעיקר הוא קרוב ללונה, המדליסטית העולמית במרתון, אותה הוא מכיר מקרוב באימונים ויש לו גם משהו מעניין לאמר לגביה.
"לונה עוד לא אמרה את המילה האחרונה. ביום נתון היא חומר לזהב אולימפי ואולי אפלו לשיא עולם במרתון. יש לה ברגליים עוד קמפיין אולימפי או שניים והיא יכולה לזכות בתארים גדולים נוספים לאלה בהם זכתה עד היום כל עוד היא תמשיך ליהנות והגוף שלה יפגין חוסן. היא לא פחות טובה מרצות העלית העולמית".
בכלל, יגאל הוא אופטימיסט ורואה המון פוטנציאל בריצה הישראלית לאחר שנים שהוא מלווה אותה מקרוב בארץ ובתחרויות ומחנות אימון בחו"ל. "התעצבה אצלי תחושה, כמאמן וכמטפל, שאפשר לקחת ספורטאים ישראלים ולהביא אותם לרמות הכי גבוהות. גם ניהול האתלטיקה על ידי האיגוד השתפר כאן ואני אומר את זה לאחר שעבדתי כבר עם כמה וכמה ענפים. איתי מגידי למשל עושה עבודה טובה בניהול תחום הריצות הבינוניות והארוכות. אנחנו יכולים להיות הטובים באירופה עם מזג האוויר שאצלנו. יש כאן הרבה מאוד מירוצים, ספונסרים שנכנסים, וצריך ללכת בכל הכח על נושא הריצה למרחקים בינוניים וארוכים כי יש אפשרות להיות מעצמה בינלאומית. רואים את ההישגים הגדולים של ישראל במרתון בשנים האחרונות. נדרשת יותר השקעה באיתור כשרונות. המועדונים צריכים לעשות יותר כדי למשוך רצות ורצים".
לצד כל זאת יגאל מוביל קבוצת רצים המתאמנת בפארק הירקון אותה הוא מגדיר "קבוצת ריצה מקצוענית לחובבנים שרוצים אימון ברמה הכי גבוהה כפי שאני עובד עם אתלטי הישג בכירים אבל עם התאמות לחיי משפחה ועבודה רגילים. מגיל אחרי צבא ועד שישים פלוס. הם משתתפים בהרבה מרוצי כביש מ-5 קמ ועד מרתון וכן בתחרויות מסלול רשמיות בהם יש מקצים פתוחים לחובבים. הרצים שלי ממוקמים ברמה טובה במרוצי הכביש וחלקם משמשים כמושכי קצב לקבוצת הנשים ההישגיות שאני מאמן. אגב, צחי כהן, הבעלים של פרו ראנר ואלוף ישראל לשעבר בריצת 5000 מטר, התאמן אצלי תקופה והגענו להישגים מדהימים בתחרויות לוותיקים, במאסטרס".
