תמונה ראשית: רונן טופלברג \ SportPhotography
"אמא מתי תרוצי?" שאלה טליה שואן ז"ל את אימה מירב בטרם הלכה לעולמה בגיל 17 בתום מאבק במחלה קשה. מירב, שהקדישה את כל כולה למאבק של בתה ולשאר בני הבית והגיעה עד למשקל למעלה מ100 קג בשל אכילה רגשית הפכה את המשפט למוטו, לקחה נעלי ריצה ומאז היא לא מפסיקה לרוץ, להרצות, להוביל קבוצות ריצה ולהיות שגרירת מוצרי ריצה כמו למשל מכנסי ה"צ'יקן לגס" המצוירים והצבעוניים, שהפכו ללהיט. והעיקר זה המרוץ השנתי "לרוץ איתה" שהפך למסורת, אליו כבר נפתחה ההרשמה, השיא של מפעל ההנצחה בו ההמונים מציפים את עמק יזרעאל בשדות בהן טליה אהבה לטייל: "ישנתי את זה, קמתי את זה, נשמתי, חלמתי. במילה אחת, חייתי. חלום שהפך לרעיון, תחביב שזרק בי חיים".
ניגוד גמור בין מכנסי הריצה הצבעוניות – מצחיקות -מצוירות, "צ'יקן לגס" (רגלי תרנגול) אותן מדגמנת השגרירה שלהן, מירב שואן, לבין הסיפור החזק ומעורר ההשראה שלה עצמה, אשה שהפכה במו רגליה ודמיונה כאב גדול למפעל חיים הגורם להרבה נשים ואנשים לרוץ, להתמודד, לשרוד ולנצח כל אתגר.
כבר בגיל 17 הלכה לעולמה טליה שואן ז"ל, בתה של מירב, לאחר שנים של מאבק במחלה קשה. שבועיים לפני שעצמה עינייה זרקה הנערה היפה והחכמה משפט אל אמה, לאחר ששניים מבני המשפחה, האב ובת נוספת, ביטלו את השתתפותם במרוץ בגלל החמרה במצבה של טליה, שפנתה אל אמה מירב ואמרה-שאלה: "אמא מתי תתחילי לרוץ"?
מירב שואן, בעבר דוגמנית שכיכבה בצמרת תחרויות יופי, משחזרת כיצד המשפט הפך למוטו של חייה: "שקלתי באותם ימים מעל 100 קג אחרי שנה קשה של אכילה רגשית תוך כדי המאבק לחיים של טליה אליו התגייסנו".
ריצה מהחלום
לאחר שנה של אבל, שנה נוראית של תהום וחושך, היה למירב חלום בו ראתה את טליה, ופתאום המשפט ההוא נפל עליה באופן חזק ומטלטל.
"כאילו טליה שאלה אותי 'אמא מתי תעשי משהו בשביל עצמך' אחרי שנים בהן נתתי את כל כולי למאבק של טליה ועוד היו לי שני ילדים ותינוק בבית. זה משפט חזק שלוקח למקומות אחרים, ואותי זה לקח לריצה. שמתי נעלי ספורט, התחלתי להתאמן וכעבור שלושה חודשים רצתי 10 קמ. התמכרתי והפכתי את הריצה למסע הנצחה לטליה".
וזה לא נעצר שם, בג'וגינג האישי. מירב לקחה לעצמה מאמן, סיימה את המרוץ בו לא השתתפו בעלה ובתה באותו יום ארור, וסגרה מעגל. וזו רק ההתחלה. היא הקימה קבוצת ריצה ועוד קבוצה, ייסדה מרוץ תחת הכותרת "לרוץ איתה", התחילה במסע הרצאות ונהייתה מעין גורו של ריצה. "במירוץ הראשון יצאנו לגיוס המונים, בשני זכינו לתמיכה של משרד הספורט ונעלנו את שבוע הספורט בישראל, וכן זכינו לתמיכת מרכז הפועל והמועצה האזורית עמק יזרעאל".
"היה מדהים כל התהליך, והוא נמשך. בעלי הקים קבוצת אופנועים "לרכוב איתה", ודברים נוספים קורמים עור וגידים בימים אלה. יצאנו לגיוס המונים למען המרוץ ותוך חודשיים גייסנו 100 אלף שקלים מאנשים שאני בכלל לא מכירה והתאהבו בסיפור, בטליה, בצוואה שלה ובמשמעות".
מפיננסים ועד צ'יקן לגס
בנוסף, לאחר שנים של קריירה בתחום הכספים, עזבה מירב את עבודתה לפני כחצי שנה, וכל כולה היום בענייני הריצה וההנצחה. "הנפש שלי לא שרדה יותר את העבודה בתחום הפיננסי במשרד. כיום אני עצמאית בתחום הריצה, ההרצאות והפרויקטים השונים".
במקביל הפכה מירב להיות שגרירת מותגים, והיא נדלקה על הצ'יקן לגס המיובא על ידי פרו ראנר אותן היא מדגמנת ברשתות החברתיות. "הלבוש בריצה מאוד משמעותי להרבה רצות ורצים, לפחות לי, והשבוע חידשתי עצמי במלאי של המכנסיים המצוירות והצבעוניות האלה שאני מאוד אוהבת ושהן מקפיצות לי את מצב הרוח עם מגוון הציורים והצבעים. גם הבד והמגע שלהן קליל ונעים. זה משהו כייפי ומעבר לבנאלי".
והעיקר, ההרשמה למרוץ של 2023 כבר בעיצומה, כשכל ההכנסות מוקדשות למען המשך קיום המפעל בעמק יזרעאל: "העמק שטליה כל כך אהבה וגדלה בו . כולם ירוצו לזכרה עם חולצות ועליהן מתנוססת תמונתה באווירה תוססת, צבעונית ומלאת אנרגיות, כפי שהייתה טליה בחייה. זוהי צוואתה. לנו לא נותר אלא לשפשף את העיניים, להביט גבוה לשמיים ולהגיד, הצלחנו. דימיינתי את הרגע הזה, עם המשפחה שלי, שרון, שובלי, תמיר ויהונתן, את רגע ההזנקה. ישנתי את זה, קמתי את זה, נשמתי, חלמתי. במילה אחת, חייתי. חלום שהפך לרעיון, תחביב שזרק בי חיים".
עמק של ריצה
נקודת הזינוק והסיום יהיו בקרבת בית העלמין באחוזת ברק, שם מתגוררת המשפחה ושם היתה גרה טליה. כמו כן המשפחה תשמח כי בתום המירוץ הרצים יכבדו את זכרה של טליה בהנחת ורד על חלקת הקבר ( ורדים יחכו לכם במקום).
לינק להרשמה באתר: https://www.3plus.co.il/
טלפון להזמנת הרצאה: 050-5525935
